פסק-דין בתיק ת"א 11045-04

            כללי

1.         התובעת, נעמני רות (להלן: "התובעת"), ילידת 28.10.1960, מורה מחנכת בבית הספר המקיף הכללי אופקים (להלן: "בית הספר"), היתה מורה מלווה בטיול שנתי של בית הספר בהר הגלבוע. תחילת המסלול היתה הר ברקן לאורך המדרון לכיוון צפון-מערב בינות לחורשת אורנים עד לעין סמל ולעמק הנעלם. בהמשך יורד המסלול בתלילות ומסתיים בעמק חרוד, בגבעת תל-יוסף הישנה (להלן: "המסלול"). לצורך ארגון הטיול נשכרה ע"י מדינת ישראל - משרד החינוך (להלן: "הנתבעת"), חברת מקום ערכים ויזמות - אדם בנוף בע"מ (להלן: "צד ג"), אשר סיפקה לטיול את צוות ההדרכה המקצועי. 

2.         אין חולק שחלקו השלישי של המסלול, היה תלול ומשופע ובחלק זה מעדה התובעת ונפלה (להלן: "התאונה").

3.         בכתב התביעה מייחסת התובעת לנתבעת רשלנות בבחירת המסלול שהינו תלול, סלעי ומלא אבנים ועל כן ניתן היה להחליק ממנו בקלות, ובכך שבין היתר, לא ננקטו אמצעי זהירות מספקים כדי למנוע את התאונה ולא ניתנו הסברים ותדרוך קודם לירידה. הנתבעת הכחישה את רשלנותה וטענה כי מסלול ההליכה בו ארעה התאונה הינו מסלול טיולים רגיל, ללא כל סיכון מיוחד החורג מגדר הסיכונים הרגילים המצויים בטבע.

 4.        הנתבעת שלחה הודעת צד ג' לחברה שאירגנה את הטיול, מסלולו, הדרכתו ואבטחתו וטענה שאם ייקבע כי התרשלה באופן כלשהו, הרי שצד ג' התרשל כלפיה בכך שבחר מסלול הליכה תלול ומסוכן, לא נקט אמצעי זהירות על מנת למנוע את התאונה, לא נתן הדרכה מספקת קודם לירידה או במהלכה והעסיק צוות מדריכים בלתי מיומן ובלתי מנוסה. צד ג' הכחיש את חבותו וטען שנהג כצד ג' זהיר וסביר וכי המסלול נבחר בקפידה ובהתאם לגיל התלמידים.

            נסיבות התאונה

5.         על פי האמור בתביעה הירידה מההר היתה תלולה, האדמה היתה סלעית ומלאה באבנים ובעת דריכה עליהן ניתן היה להחליק בנקל (סעיף 4).

בתצהיר עדות ראשית הרחיבה התובעת והעידה כי בנוסף לבעייתיות במסלול, בערבו של היום הראשון לטיול ירד באזור גשם ואף במהלכו היו טיפטופים, האדמה היתה בוצית וניתן היה להחליק (סעיף 9 לת/4). בחקירתה הנגדית הדגישה התובעת שנפילתה קשורה לרטיבות במסלול, וכעדותה:

"המדרון היה רטוב, זה היה חורף, ביום שאנו ירדנו במדרון... היה יום סגריר, לאורך המדרון מדי פעם טיפטף גשם, אך הכמות שהיה רטוב זה לא מהטיפטוף, האדמה היתה ספוגה. הנפילה היתה בוודאות בשל הרטיבות...

ש. יכול להיות שנפלת כי נתקלת באבן?

ת. לא" (עמ' 48 ש' 6 - 14).

6.         אני מאמינה לתובעת כי החליקה כתוצאה מכך שהאדמה היתה רטובה ובוצית וכי אף בזמן ההליכה במסלול טיפטף גשם. עדותה של התובעת עמדה במבחן החקירה שכנגד ונתמכה גם בעדויותיהן של שתי מורות מלוות, עידית אבן אריה (להלן: "אבן אריה") ונילי אטדג'י (להלן: "אטדג'י") בחקירותיהן הראשיות והנגדיות (סעיף 8 לת/1, עמ' 28 ש' 9-10, עמ' 30 ש' 30-32, עמ' 31 ש' 1-15, עמ' 32 ש' 20 - 33, עמ' 34 ש' 29-32). לא זו בלבד שאף אחד מעדי הנתבעת לא יכול היה לשלול שטיפטף גשם ביום הטיול ושהאדמה לא היתה רטובה (עדות זוהר עמ' 81 ש' 9-13, עדות זהבי עמ' 59 ש' 16-19), אלא שחוות דעתו (נ/2) וחקירתו הנגדית של ד"ר עמוס בן פורת מהשירות המטאורולוגי (להלן: "פורת"), עד הנתבעת, דווקא תומכים בעדות התובעת. על פי חוות הדעת, לא ניתן לשלול אפשרות של טיפטוף באזור הר הגלבוע ביום 24.2.98 וכמסתבר מחקירתו הנגדית, יתכן שגם ביום 25.2.98 טיפטף באזור גשם שלא דווח (עמ' 69 ש' 20-21).

         הרחבת חזית

7.      הצדדים התייחסו בסיכומיהם לכך שגירסתה של התובעת לגבי טיפטוף הגשם באזור הועלתה לראשונה רק במסגרת עדותה הראשית, ועל כן מהווה "הרחבת חזית" ביחס לאמור בכתב התביעה. אינני סבורה שמדובר ב"הרחבת חזית". אמנם "נושא הגשם" הועלה לראשונה רק במסגרת העדות הראשית, אך בכתב התביעה ציינה התובעת שהאדמה היתה סלעית, מלאה באבנים וניתן היה להחליק בנקל.

בתי המשפט חזרו וקבעו כי אין לראות את כתבי הטענות כסד הכובל את בית המשפט ואין בהזכרת עובדות נוספות לכשעצמן כדי ליצור "שינוי חזית" כאשר מדובר באותה מחלוקת ובאותו סיפור מעשה (ע"א 311/83 פינקלשטיין נ' פלבסקי, פ"ד לט(1) 496, 503; רע"א 2904/05 מדינת ישראל נ' אל הוזייל פ"ד מט (2) 40,42).

יפים דברים שנאמרו ע"י כב' השופט רובינשטיין ברע"א 2874/08 עיריית הרצליה נ' אברהם יצחק בע"מ  (פורסם בנבו 15.5.08):

"הגבול בין יריעת מחלוקת מפורטת יותר או פחות גמיש. וכל עוד באותה יריעת מחלוקת עצמה עסקינן, באותו סכום נתבע ובאותם יסודות של סיפור המעשה, ניתן לנתבע להתמודד עם פירוט פלוני או אלמוני גם בעדויות או בתצהירים... כאשר הטענות והעדויות שהיו לפני בימ"ש לא חרגו מהנטען במפורש, וכל שנטען נועד רק לאמת את העילה שנטענה במפורש, הרי עצם הזכרת עובדות נוספות כלשהן, אין בהם כדי ליצור 'שינוי חזית'... מדובר בחלקים מתוך תמונה שמסגרתה וקווייה העיקריים היו בפני המבקשת".

         יתרה מכך; הנתבעת הביעה את הסכמתה להתמודד עם טענת התובעת באשר לטפטוף הגשם, ע"י הגשת חוות דעת מטעמה, וחקירת התובעת ועדיה בנושא זה. (ע"א 744/81 שר לסלו (שר ובניו השוזר) נ' "ציון" חב' לביטוח בע"מ, פ"ד לט (2) 472,474).

לפיכך, כאמור, אני דוחה את הטענה בדבר "הרחבת חזית".